אני לא מתעסק היום בפיתוח משחקים כל כך הרבה כמו בעבר. זו הסיבה שלא כתבתי כאן כבר הרבה הרבה זמן. ספציפית עכשיו אני עוסק בנושא אחר שקשור לכתיבה, ועל כך אספר אולי בהמשך.
בכל מקרה, רציתי לספר לכם על משחק נהדר שיצא לי לשחק בזמן האחרון, שהוא דוגמה ומופת לעיצוב משחק.
למשחק הזה יש כל כך הרבה סטייל, Its a joke. החל מהגרפיקה, ממשיך בכתיבה, במשחקיות ובפסקול. המשחק הזה פשוט ישב לי בספרית סטים, אני אפילו לא זוכר מתי קניתי אותו, ויום אחד חיפשתי משהו קטן לשחק, וזה מה שיצא. בתור גיימר אני ממליץ בכם לשחק בו, בתור מעצב/מפתח משחקים אני ממליץ לכם ללמוד ממנו, אז בואו נדבר על כמה חוזקות שיש לו.
סאוונד יכול להיות משהו שמקפיץ את החוויה ממשחק לגבהים, ואני לא מדבר על סאוונד טוב, כמו סאוונד של כלי נשק בקול אוף דיוטי, אני מדבר על שימוש בסאוונד שמעצים את החוויה לא רק בזה שהוא תומך בה, אלה בזה שהוא מעצב אותה. הסאונדטרק של המשחק הזה הוא מדהים, הוא נכתב בשביל המשחק, והוא נותן למשחק פלפל. זה מתחיל במסך הראשון, אייך שנכנסתי לתפריט הראשי, המוזיקה גרמה לי לקחת את המחשחק ישר ברצינות. היה בקצב שלה משהו שישר גרם לי להבין, שזה לא סתם עוד משחק אינדי. גם לאורך המשחק, יש שירים מצוינים בנקודות הנכונות, בסצינות מעבר שמספרות את הסיפור, פשוט יוצא מן הכלל. זה הזכיר לי את החוויה מ hotline miami.
זה בהחלט אחד השימושים הטובים ביותר שראיתי, או יותר נכון שמעתי למוזיקת רקע. אני יכול לנסות לתאר את זה במילים, אבל או שאתם מהנהנים עכשיו כי כבר שיחקתם במשחק, או שתשמעו את המוזיקה כשתשחקו בו.
האפקטים במשחק הם גם מצויינים. ובקרב בוס האחרון במשחק, יש שימוש בסאוונד חכם כדי לדעת איפה האויבים שלך. בהתחלה אפילו לא קלטתי את זה, בגלל שזה היה מרומז, באמצע השתמשתי בזה, בסוף הייתי חייב את זה. תחלס - מדהים.
בתור מעצבי משחקים אנחנו מדברים הרבה פעמים על לנסות משהו שונה מענין. המשחק עושה את זה בהמון מקומות, והבולט שבהם זה הגרפיקה. משחק דו מימדי, שהגרפיקה מתנהגת כמו תלת מימד (אפשר אפילו לשחק במשקפי תלת מימד, אני מת לנסות את זה מתישהו) זה יפה וזה מגניב, אבל זה עוד לא הצד החזק. האומץ האמיתי היה לקחת גרפיקה וקטורית, ולשלב אותה עם גרפיקת פיקסלים. וזה כבר ממש גאוני, במיוח דאייך שזה עשוי, אייך שהרקע המפוקסל תומך בגרפיקה הוקטורית. והרקעים של המשחק הם פשוט יצירת אומנות, בחירות חכמות של מוטיבים, צבעים, אור צל ואפילו ה-
ההומור נמצא במשחק הזה בכל מקום. בדמויות במוזיקה, בגרפיקה, ובמיוחד בכתיבה. המשחק הזה יודע גם לצחוק על עצמו, ועל זה שהוא משחק. ההתיחסות של האויב שלך במשחק לגלים של אויבים בצורה כל כך מפורשת כמו לספור אותם, ולהגיד דברים כמו "זה קל מידי, בואו נערבב את זה קצת", לפני שהוא שולח גל חדש של אויבים זו יופי של דרך לתת לשחקנים קריצה, במקום לתת לדמויות להיות שטוחות ומותאמות לסיפור לחלוטין. ואפילו הדמות האיזוטרית ביותר משחק, יכולה להגיד משפט (בגיבריש פינגוויני) שיגרום לך לחבב אותה קצת יותר לפני שאתה יורה בה.
המשחקיות היא מדהימה, בהתחלה זה נראה מוזר, רוב הזהמן אתה על פלטפורמות. אתה יורה תמיד ישר, או בעמידה או כשאתה מתכופף. אין לך ממש stealth או מכות מקרוב, זה תמיד בסוף לירות באויב. בהתחלה זה נראה מאוד מגביל, יש לי עכבר, אז למה לא לכוון לאן אני יורה? אבל ככל שמשחקים מבינים מה המשחקיות הזאת מאפשרת. וכשעוברים לקטעים של rocket או יותר נכון jetpack אז יש לך חופש חדש מצד אחד, ומגבלויות אחרות מצד שני. לשתי שיטות הלחימה צריך להתרגל, וכשאתה מתחיל לשלוט בהן, אתה מרגיש טוב עם עצמך, שזה מה שמשחק צריך לעשות.
עוד דבר יפה זה שהמשחקיות מתפתחת גם דרך האויבים שלך, יש לך בסך הכל 3 נשקים במשחק ושני סוגי רימונים, אבל אתה משתמש בהם אחרת לגמרי בקרב האחרון, לעומת הקרבות הראשונים. יש שם גם טוויסט או שניים, שאני לא אספיילר לכם.
האויבים הם נהדרים, הקרבות בוס, שבאים בכל מיני צורות, הם מארגרים, כל המשחק אתה מרגיש שאתה לומר משהו.
וחוץ מזה יש גם אחלה חידות ובמינון נכון.
הדמויות מדברות ג'יבריש כאמור. השטויות שהן אומרות מצחיקות בטירוף. הסצינות מעבר נהדרות, הן מספרות את הסיפור בלי להכריח אותך לקרוא ובלי להעיק, והסיפור עצמו הוא פשוט אבל הוא טוב, והמשחקיות מחזקת אותו. בסוף המשחק ב credits, עדיין יש לך טיפה משחקיות, אז אתה בעצם אחראי לאיזה קצב תקרא את הכתוביות, תוך כדי שאתה פשוט הולך במעין שלב, כשהכל כמו במשחק, רק שהכל ליניארי ומוצלל. יופי של דרך לסיים את המשחק הנהדר הזה.
אז לסיום ניתן לו ציון. 95. באמת כי אין לי דבר רע אחד להגיד על המשחק הזה. מבקרים אחרים היו יותר קשים ממני, אבל הי - מה הם מבינים :)
לינק לסטים
בכל מקרה, רציתי לספר לכם על משחק נהדר שיצא לי לשחק בזמן האחרון, שהוא דוגמה ומופת לעיצוב משחק.
Rockrtbirds Hardboiled Chicken.
למשחק הזה יש כל כך הרבה סטייל, Its a joke. החל מהגרפיקה, ממשיך בכתיבה, במשחקיות ובפסקול. המשחק הזה פשוט ישב לי בספרית סטים, אני אפילו לא זוכר מתי קניתי אותו, ויום אחד חיפשתי משהו קטן לשחק, וזה מה שיצא. בתור גיימר אני ממליץ בכם לשחק בו, בתור מעצב/מפתח משחקים אני ממליץ לכם ללמוד ממנו, אז בואו נדבר על כמה חוזקות שיש לו.
פסקול
זה בהחלט אחד השימושים הטובים ביותר שראיתי, או יותר נכון שמעתי למוזיקת רקע. אני יכול לנסות לתאר את זה במילים, אבל או שאתם מהנהנים עכשיו כי כבר שיחקתם במשחק, או שתשמעו את המוזיקה כשתשחקו בו.
האפקטים במשחק הם גם מצויינים. ובקרב בוס האחרון במשחק, יש שימוש בסאוונד חכם כדי לדעת איפה האויבים שלך. בהתחלה אפילו לא קלטתי את זה, בגלל שזה היה מרומז, באמצע השתמשתי בזה, בסוף הייתי חייב את זה. תחלס - מדהים.
גרפיקה.
בתור מעצבי משחקים אנחנו מדברים הרבה פעמים על לנסות משהו שונה מענין. המשחק עושה את זה בהמון מקומות, והבולט שבהם זה הגרפיקה. משחק דו מימדי, שהגרפיקה מתנהגת כמו תלת מימד (אפשר אפילו לשחק במשקפי תלת מימד, אני מת לנסות את זה מתישהו) זה יפה וזה מגניב, אבל זה עוד לא הצד החזק. האומץ האמיתי היה לקחת גרפיקה וקטורית, ולשלב אותה עם גרפיקת פיקסלים. וזה כבר ממש גאוני, במיוח דאייך שזה עשוי, אייך שהרקע המפוקסל תומך בגרפיקה הוקטורית. והרקעים של המשחק הם פשוט יצירת אומנות, בחירות חכמות של מוטיבים, צבעים, אור צל ואפילו ה-
הומור
ההומור נמצא במשחק הזה בכל מקום. בדמויות במוזיקה, בגרפיקה, ובמיוחד בכתיבה. המשחק הזה יודע גם לצחוק על עצמו, ועל זה שהוא משחק. ההתיחסות של האויב שלך במשחק לגלים של אויבים בצורה כל כך מפורשת כמו לספור אותם, ולהגיד דברים כמו "זה קל מידי, בואו נערבב את זה קצת", לפני שהוא שולח גל חדש של אויבים זו יופי של דרך לתת לשחקנים קריצה, במקום לתת לדמויות להיות שטוחות ומותאמות לסיפור לחלוטין. ואפילו הדמות האיזוטרית ביותר משחק, יכולה להגיד משפט (בגיבריש פינגוויני) שיגרום לך לחבב אותה קצת יותר לפני שאתה יורה בה.
משחקיות
המשחקיות היא מדהימה, בהתחלה זה נראה מוזר, רוב הזהמן אתה על פלטפורמות. אתה יורה תמיד ישר, או בעמידה או כשאתה מתכופף. אין לך ממש stealth או מכות מקרוב, זה תמיד בסוף לירות באויב. בהתחלה זה נראה מאוד מגביל, יש לי עכבר, אז למה לא לכוון לאן אני יורה? אבל ככל שמשחקים מבינים מה המשחקיות הזאת מאפשרת. וכשעוברים לקטעים של rocket או יותר נכון jetpack אז יש לך חופש חדש מצד אחד, ומגבלויות אחרות מצד שני. לשתי שיטות הלחימה צריך להתרגל, וכשאתה מתחיל לשלוט בהן, אתה מרגיש טוב עם עצמך, שזה מה שמשחק צריך לעשות.
עוד דבר יפה זה שהמשחקיות מתפתחת גם דרך האויבים שלך, יש לך בסך הכל 3 נשקים במשחק ושני סוגי רימונים, אבל אתה משתמש בהם אחרת לגמרי בקרב האחרון, לעומת הקרבות הראשונים. יש שם גם טוויסט או שניים, שאני לא אספיילר לכם.
האויבים הם נהדרים, הקרבות בוס, שבאים בכל מיני צורות, הם מארגרים, כל המשחק אתה מרגיש שאתה לומר משהו.
וחוץ מזה יש גם אחלה חידות ובמינון נכון.
עלילה
הדמויות מדברות ג'יבריש כאמור. השטויות שהן אומרות מצחיקות בטירוף. הסצינות מעבר נהדרות, הן מספרות את הסיפור בלי להכריח אותך לקרוא ובלי להעיק, והסיפור עצמו הוא פשוט אבל הוא טוב, והמשחקיות מחזקת אותו. בסוף המשחק ב credits, עדיין יש לך טיפה משחקיות, אז אתה בעצם אחראי לאיזה קצב תקרא את הכתוביות, תוך כדי שאתה פשוט הולך במעין שלב, כשהכל כמו במשחק, רק שהכל ליניארי ומוצלל. יופי של דרך לסיים את המשחק הנהדר הזה.
אז לסיום ניתן לו ציון. 95. באמת כי אין לי דבר רע אחד להגיד על המשחק הזה. מבקרים אחרים היו יותר קשים ממני, אבל הי - מה הם מבינים :)
לינק לסטים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה