Casual Connect הוא כנס בנושא משחקי הקזואל. הוא מתרחש 4 פעמים בשנה, אם אני זוכר נכון, כל פעם בעיר אחרת בעולם. אנחנו (אני ואייל, שהוא גם הבוס שלי וגם חבר טוב) נסענו הפעם לכנס בהמבורג.
זו הפעם הראשונה שאני בכנס פיתוח משחקים בחול. ואומנם נסעתי עם הבוס שלי מהעבודה, אבל זו היתה קודם כל נסיעה בשביל עצמי, רציתי לראות פעם אחת אייך נראה כנס כזה בחול, ולא התאכזבתי.
אני מניח שהחוויה שלי היתה שונה משל הרבה אנשים שנסעו לכנס במסגרת העבודה. זה לא שלא עבדנו שם, עבדנו די הרבה, אבל בניגוד להרבה אנשים שנסעו פשוט כי החברה שלחה אותם, והגיעו לשם עמוסים בחבילות כרטיסי ביקור, ועם פגישות קבועות מראש, ולוח זמנים צפוף וקשוח. אנחנו באנו באמת ב casual. בלי תוכניות מראש, בלי שורה של יעדים, ובכל זאת הכנס היה מאוד מוצלח מבחינתנו, גם מבחינה אישית, וגם מבחינה עיסקית.
אני מציין את הנקודה הזאת, כי האמת שמנקודת המבט שלי זה נראה קצת שונה. אני רגיל להסתכל על המקצוע שלנו, דרך הנקודת מבט, שפיתוח משחקים צריך להיות קודם כל כייף. ברורה לי החשיבות העיסקית שלו, והצורך להרוויח כסף כדי להתקיים, אבל מבחינת פיתוח המשחקים, אז גורם ההנאה הוא בעיני הפאקטור הכי חשוב, כי אחרת אפשר ללכת לעבוד, בחברות יותר יציבות, ובתעשיות יותר יציבות.
ובכל זאת, בכנס אי אפשר היה להתעלם מהצד העיסקי החזק מאוד של התעשיה הזאת. היו הרבה אנשים, שרצו מפגישה לפגישה, ועשו connections גם על משקאות בבר, במסיבה בשעות הערב. מעבר לזה, היו המון הרצאות שהתעסקו בנושאים שהיו בעיקר כלכליים. ביום האחרון היתה אפילו הרצאה של מישהי מזינגה, שדיברה איתנו על התהליך של הקשבה ללקוחות, והפקת מסכנות לשיפור המשחקיות. לא היה לנו נעים להגיד לה, שעם כל הכבוד (וואלה, אין אפילו טיפה של כבוד) זינגה הצליחה, ועדיין מצליחה, בעיקר על ידי זה שהיא מעתיקה 1 ל-1 משחקים מוצלחים של מפתחים אחרים, ואז דורסת את אותם מפתחים על ידי שיווק אגרסיבי.
ל"שמחתנו" לא הינו צריכים להרגיש לא נעים, כי למרות שהיא סיימה רבע שעה לפני הזמן, היא לא נתנה זמן לשאלות מן הקהל.
אז היו שם הרבה הרצאות, שדיברו בין השאר על, כמה עולה להביא שחקן חדש למשחק, ובמספרים הגדולים כמה זה אומר שצריך להרוויח מהמשחק על מנת שהמשחק יהיה ריווחי. והאמת - אני לא מבין את זה.
דיברו שם עלויות של דולר וחצי, 5 דולר, 15 דולר, ואפילו סכומים שהגיעו למעל 100$. אני מבין את המתמטיקה הפשוטה שאם מביאים שחקן למשחק, ובסופו של דבר הסכום הממוצע ששחקן מוציא על משחק הוא גדול יותר מהסכום שעלה להביא אותו, אז יש בזה הגיון כלכלי כלשהו. אבל בעולם שיש בו אומנם יותר ויותר שחקנים כל הזמן, שמוציאים יותר ויותר כסף, ומצד שני יש כל הזמן יותר ויותר מפתחי משחקים שנכנסים לתמונה, אז באיזשהו שלב, מישהו מפסיד כסף.
אם במשחקים בהם השחקן משלם 50-60$ למשחק בקופסה, יש משחקים שלא מרוויחים מספיק, ויש הרבה כאלה. אז גם בתחום הקזואל שבו ההכנסות הרבה יותר קטנות, ובדרך כלל השחקן קודם כל עולה כסף לחברה כי הוא מופץ חינם, אין לי ספק שיהיו הרבה חברות שיפסידו הרבה כסף, אם הם ידבקו במתכונת הזאת של "לקנות שחקנים".
יש אומנם את ההגיון הזה שאומר, שאם הבאת שחקן והוא נשאר, אז אחרי העלות הראשונית, הוא ימשיך להכניס לך כסף. אבל אני שואל אתכם ברצינות עכשיו. נניח שאדם ממשיך לשחק ולהוציא כסף, כמה משחקים הוא ישחק במקביל. ולכמה זמן? האם באמת אפשר לסמוך על זה שכל שחקן למשל ישחק ב 3 משחקים במקביל, ויוציא בממוצע על כל אחד מהם מספר דולארים כל חודש?
אולי יש כאלה שיגידו שכן. אבל אני חושב שבשורה התחתונה, זה יהיה כמו שזה תמיד היה שאלה של כמה המשחק טוב. גם אם מדובר במשחק של חברה שמוציאה מליונים על שיווק, בסופו של יום, המשחקים שעושים לה את הרווחים הם המשחקים שהם פשוט טובים, שמתחילים לעבור מפה לאוזן, ושאנשים מוציאים עליהם כי הם באמת נהנים מהם.
ואם זה נכון בגדול זה נכון בקטן. תאמינו לי שאני יודע כמה קשה להוציא משחק מוצלח ולהצליח איתו. וגם שחקניות גדולות בשוק הזה, הוציאו הרבה פעמים כמה עשרות משחקים לפני שהם הוציאו את המשחק שעשה את המכה. תוך כדי, לומדים לעשות משחקים יותר טובים, לשווק יותר טוב, לתמחר יותר טוב, ובסופו של דבר, כמו בכל תחום, העיקביות, ההתמדה והשאיפה לעשות דברים יותר טוב, היא זאת שמביאה בסופו של דבר לתוצאות.
לכן אני עומד מאחורי הדעה שלי, שקודם כל חשוב לעבוד על משחקים, ולשאוף לעשות משחקים טובים, ובאופן שיהיה כייף גם לכם לפתח אותם, וגם לאנשים שישחקו אותם לשחק אותם.
יש לי עוד הרבה מה לומר על דברים שלמדתי בכנס הזה, ואני אמשיך לכתוב עליו, ועל כמה משחקים שראיתי שם בפוסטים הבאים.
מי שתוהה למה קוראים לפוסט "קשיי שפה - חוזרים מ casual connect בהמבורג", אז זה לא שהיה לי קשה עם הגרמנית (שאני לא מדבר בכלל), או עם האנגלית (שאני מדבר די טוב). זה שמרוב היובש, וכנראה גם קצת בגלל כוויות קור, שנע בין מינוס 15 למינוס 5, אז חזרתי לארץ, עם שפה עליונה בגודל שפה של לוייתן (ללוויתן יש בכלל שפתים?... לא משנה זה דימוי...).
אני ואייל צחקנו על זה, שהכנס הזה הפך אותנו לבחורות. מרוב שהיה קר ויבש, אנחנו שתינו כל הזמן, והלכנו בגלל זה לשירותים כל חצי שעה. (ובגלל התדירות גם יצא שהיינו רוב הזמן הולכים לשירותים יחד). כמו כן שמנו על עצמנו כרמים בלי סוף, ווזלין לשפתים, וכל דבר אחר שחשבנו שיוכל לעזור. הדבר שהכי עזר, היה לחזר לארץ, ועדיין אני סובל מבעיות שפה לא קלות :)
